שורשים
מרד המכבים ונס פך השמן
במאה השנייה לפנה״ס הייתה יהודה תחת שלטון השושלת הסלאוקית היוונית-סורית. המלך אנטיוכוס הרביעי אפיפנס אסר על היהדות וחילל את בית המקדש. התגובה הייתה מרד ששינה את ההיסטוריה.
ההתייוונות של המזרח הקרוב איימה על עצם קיומה של האמונה היהודית. אנטיוכוס הרביעי הפך את קיום התורה לפשע, ובמקדש הציב מזבח אלילי. עבור רבים הייתה זו בחירה בין החיים לבין הנאמנות למסורת.
המרד שהחלה משפחת החשמונאים בעיר מודיעין ניצח אימפריה אדירה כנגד כל הסיכויים. שחרור המקדש וטיהורו הפכו לסמל של חוסן רוחני הנזכר זה למעלה מאלפיים שנה.
167 לפנה״ס
אנטיוכוס הרביעי אוסר על קיום התורה, המילה והשבת, מציב פסילים במקדש ומקריב קורבנות טמאים.
167–166 לפנה״ס
בעיר מודיעין מורדים הכוהן מתתיהו החשמונאי ובניו. את המרד מוביל בנו, יהודה המכבי (״הפטיש״).
164 לפנה״ס
המורדים משחררים את ירושלים ומטהרים את המקדש ממזבחות האלילים.
כ״ה בכסלו
המקדש נחנך מחדש והמנורה מודלקת. על פי המסורת, פך שמן טהור יחיד הספיק לשמונה ימים. לזכר זאת נקבעה חנוכה.
״עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת — בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה״. — מתוך ״על הניסים״